Babylonian Talmud, Tractate Zevahim

אין טעון כיבוס כו' מנה"מ דת"ר יכול נתז על מקצת בגד יהא כל הבגד טעון כיבוס ת"ל אשר יזה לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבדדבר שהוא ראוי לקבל טומאה וכו' סתמא כרבי יהודה ראוי לכיבוס למעוטי כלי דבר גרידה הואאחד הבגד ואחד השק כו' למימרא דעור בר כיבוס הוא ורמינהו היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה על של עור נותן עליה מים עד שתכלהאמר אביי לא קשיא הא רבנן הא אחרים דתניא הבגד והשק מכבסו הכלי והעור מגררו אחרים אומרים הבגד והשק והעור מכבסו והכלי מגררוכמאן אזלא הא דאמר רב חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאניה במיא כמאן כרבנן אמר רבא ומי איכא למאן דאמר עור לאו בר כיבוס הוא והכתיב והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס אלא אמר רבא קרא ומתניתין ברכין כי פליגי בקשיןוהאמר רב חייא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאניה במיא בקשין וכרבנן הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיבן ברכין כתיבן מי לא עסקינן בכלי אכסלגיא הבאים ממדינת הים וקאמר רחמנא ניבעי כיבוסאלא אמר רבא צרעת כיון דמגופיה קא פרחה מחלחלא ליה ומשוי לה רך אמר רבא אי קשיא לי הא קשיא לי כרים וכסתות דרכין נינהו ותנן היתה של עור נותן עליה מים עד שתכלה אלא אמר רבא כל כיבוס דלית ליה כיסכוס לא שמיה כיבוס

והא דאמר רב חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאניה במיא שכשוך אין אבל כבוס לא אי ברכין וכדברי הכל אי בקשין וכאחריםאי הכי בגד נמי בגד שרייתו זהו כיבוסו רבא לטעמיה דאמר רבא זרק סודר למים חייב זרק פשתן למים חייב בשלמא סודר עביד כיבוס אלא זרע פשתן מ"ט וכ"ת משום דמקדח אי הכי חיטי ושערי נמי הנך אית להו רירי א"ה שלחים נמי התם קעביד לישהדרש רבא מותר לכבס מנעל בשבת א"ל רב פפא לרבא והא"ר חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאני במיא שכשוך אין אבל כיבוס לא הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי ברם כך אמרו שכשוך מותר כיבוס אסורהכיבוס במקום קדוש כו' מנא הני מילי דת"ר תכבס במקום קדוש שבירת כלי חרס מניין ת"ל וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר מריקה ושטיפה בכלי נחשת מנין ת"ל ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במיםזה חומר בחטאת כו' ותו ליכא והאיכא שנכנס דמה לפני ולפנים בחטאות החיצונו' שאם נכנס דמה לפני ולפנים פסולה כר"ע דאמר כל דמים שנכנסו להיכל לכפר פסולה שכן מכפרין על חייבי כריתות בחטאת דשמיעת הקול שכן טעונה ארבע מתנות כר ' ישמעאל דאמר כל דמים טעונין ד' מתנות על ד' קרנות וליטעמיך האיכא קרן בדם האיכא אצבע האיכא חודה אלא חד מתרי תלתא חומרי נקט

גמ מתקיף לה רבינא קורעו בגד אמר רחמנא ולאו בגד הוא דמשייר ביה כדי מעפורת איני והאמר רב הונא ל"ש אלא שלא שייר בה כדי מעפורת אבל שייר בה כדי מעפורת חבור הוי מדרבנן הוא

כלי חרס שיצא כו' כלי אמר רחמנא ולא כלי הוא שניקב בשורש קטןכלי נחשת כו' פוחתו וכו' והא לאו כלי הוא דרציף מרציף הוא אמר ריש לקיש מעיל שניטמא מכניסו בפחות משלש על שלש ומכבסו משום שנא' לא יקרע מותיב רב אדא בר אהבה העבין והרכים אין בהן משום שלש על שלש אגב אביהן חשיביוהא בעי שבעת סממנין דא"ר נחמן אמר רבה בר אבוה דם חטאת ומראות נגעים צריכין שבעת סממנין ותניא אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש וכי תימא דמבלע להו בהדי שבעה סממנין ומעבר להו לכולהו כחד והתנן העבירן שלא כסדרן או שהעביר שבעתן כאחד לא עשה ולא כלום